עלות ההון – יוסי דקל

מאת: יוסי דקל
בסוף המאמר הקודם, נאמר כי עלות ההון משמשת כשיעור הניכיון המופעל על ההחזרים הצפויים על מנת להמירם לערכם
הנוכחי. מושג זה סוכם בתמציתיות על-ידי Brealey ו- Myers באופן הבא: יהשווי היום תמיד שווה לתזרימי המזומנים
העתידיים המהוונים על פי עלות ההון האלטרנטיבית".
בהקשר זה, אזכיר כמה מאפיינים קריטיים של שיעור הניכיון:
• הגדרה : שיעור הניכיון הינו שיעור התשואה המשמש להמרת תשלומים או תקבולים עתידיים חזויים לערכם הנוכחי
(קרי, שווי מזומן נכון להיום או נכון למועד ההערכה מוגדר כלשהו).
שיעור הניכיון מייצג את שיעור התשואה הכולל שהמשקיע מצפה להשיג על הסכום שאותו השקיע.
השימוש בעלות ההון לאמידת הערך הנוכחי דורשת למעשה שני סטים של אומדנים:
1. המונה: סכום ההחזר הצפוי על ההשקעה בכל אחת מתקופות הזמן על פני משך חיי ההשקעה.
2. המכנה: שיעור הניכיון, שהוא עלות ההון
בדרך כלל מעריכי שווי ומשקיעים מניחים הנחה מפשטת לפיה, עלות ההון הינה קבועה לאורך כל חיי ההשקעה ומשתמשים
באותה עלות ההון עבור החזר תוספתי עתידי צפוי. דא עקא, קיימים מקרים מיוחדים, שבהם מעריכי שרוי עשויים לבחור
לאמוד עלות הון בדידה עבור כל החזר צפוי בכל תקופת עתידית. (דוגמה לכך היא כאשר מעריך השווי צופה שינויים בעלות
ההון הממוצעת המשוקללת בשל שינויים במבנה ההון). אף על פי כן, מחבר הספר Creating Shareholder
Value, פרופ' Alfred Rappaport דוגל בעלות הון קבועה:
"השיעור הראוי לניכיון זרמי המזומנים של החברה הינו הממוצע המשוקלל של עלויות החוב וההון העצמי. . . . חשוב
להדגיש, כי המשקולות המיוחסות לחוב ולההון העצמי, בהתאמה, אינן מבוססות על הדולרים שהפירמה גייסה בעבר ואינן
מהוות את הפרופורציות היחסיות של דולרים שהפירמה מתכננת לגייס בשנה הנוכחית. במקום זאת, המשקולות
הרלוונטיות אמורות להתבסס על הפרופורציות של החוב וההון העצמי שהפירמה מייעדת למבנה ההון שלה על פני תקופת
התכנון ארוכת הטווח".
נקודת המבט האחרונה היא כמובן המקובלת ביותר.
עמוד 1 מתוך 1
שד' המגינים 35, חיפה | 054-4972205 www.yossidekel.co.il